הסוד

הסוד

הסוד
       
הימים בהם אנחנו מקיימים את ראיונות הקבלה לקראת פתיחת כל קורס הם תמיד מרתקים. ההזדמנות לפגוש אנשים חדשים וללמוד מקרוב על מקורות ההשראה והמוטיבציה שלהם מרגשים ומעשירים אותנו. השיחות האלה גם מזכירות לנו שוב ושוב עד כמה הקורס שלנו הוא הרבה יותר מעניין של בריאות ושמירה על משקל, רכישת מקצוע לחיים או כל מימד פרקטי אחר.

 

 

כל אחד מאיתנו מחפש משמעות, מחפש את ה”דרייב” שיגרום לו לקום בבוקר עם חיוך והשראה. זה מה שאנשים רבים מוצאים בקורסים שלנו. שאול המלך חיפש אתונות ומצא מלוכה. משתתפי הקורסים שלנו מחפשים לעיתים לאבד מספר קילוגרמים או להתפרנס כמאמנים אישיים, ומוצאים משהו גדול ומשמעותי הרבה יותר.

 

את הראיון עם שירי, רואת חשבון בת 35, אני זוכרת עד היום, כשנתיים אחרי שהתקיים. ניסינו לתהות על הסיבות להירשמותה לקורס, ללא הצלחה. הבנו ממנה שהיא מצליחה מאוד במקצועה, ונהנית ממנו מאוד. “אין לי שום כוונה, וגם לא יכולת מבחינת ניהול הזמן שלי, לעסוק כמאמנת”, אמרה לנו בצורה ברורה וישירה. גם הרגלי התזונה שלה, כך העידה וכך התרשמנו ממראה החיצוני, היו נכונים. “יש דברים שפשוט לא נכנסים אליי הביתה, והילדים שלנו יודעים היטב מה לאכול ומה לא לאכול. בן זוגי ואני מנהלים בית בריא. בקיצור, לא בגלל זה באתי לכאן”, אמרה.

 

“ככל שאני מקשיבה ומבינה אותך יותר, כך אני מבינה אותך פחות”, אמרתי לה בכנות. “את לא מעוניינת להיות מאמנת אישית, את כבר יודעת לנהל חיים בריאים וגם מבחינה תזונתית יש לך את המידע הדרוש. אז למה את כאן? את הרי כבר מבינה שמדובר בקורס מחייב וממושך, וגם לא זול”.

 

שירי לקחה נשימה עמוק. “אני חברה קרובה מאוד של רחלי, היא עברה את הקורס לפני כשנה. את זוכרת אותה?”. הינהתי בחיוב, הרי לא יכולתי לשכוח את הג’ינג’ית האנרגטית שזמן קצר אחרי סיום הקורס כבר הפכה למאמנת אישית מצליחה. “בזכותה אני מרגישה שאני מכירה היטב את הקורס ואתכם, ואני יודעת למה אני זקוקה לקורס הזה”, שירי דיברה בקול שקט ונרגש. “עם הזמן אפתח ואשתף אתכם יותר, בשלב זה אנא הסתפקו במה שסיפרתי לכם ותנו לי את האפשרות להירשם. זה באמת חשוב לי מאוד”.

 

יומיים לאחר מכן, אחרי לבטים לא קלים, התקשרתי לשירי ואישרתי בפניה את השתתפותה בקורס.

 

סימני השאלה סביב השיחה והמוטיבציה של שירי המשיכו להטריד אותנו מפעם לפעם, אבל השתתפותה הפעילה והאווירה החיובית שהשרתה על הקבוצה הניחו את דעתנו. בסיום הקורס שירי נעמדה ומול כל חברי הקבוצה ביקשה להודות לנו באופן אישי על האמון הרב שנתנו בה. זה לא פתר כמובן את התעלומה, אבל נתן לנו תחושה טובה שעשינו את הדבר הנכון בכך שאפשרנו לה להיות חלק מהקורס.

 

ארבעה חודשים לאחר מכן הגיעה שיחת הטלפון לה חיכיתי, וקבענו לקפה עוד באותו ערב. שירי לא ביזבזה זמן ומיד כשהתיישבנו פתחה במונולוג. “אני חייבת לכם סליחה על שלא נתתי בכם אמון, בעוד שאתם האמנתם בי וקיבלתם אותי לקורס בלי להבין למה. וגם תודה גדולה, ההחלטה שלי להשתתף בקורס שלכם היתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי בחיי.

 

מסתבר ששירי סבלה מזה שנים רבות ממתח נפשי והתקפי חרדה, מה שאילץ אותה ליטול כמות גדולה של תרופות באופן קבוע. חברתה רחלי, שהכירה אותה היטב ולמדה במהלך הקורס על הפוטנציאל להקל על בעיות חרדה בעזרת שינוי הרגלי התזונה, סיפרה לה זאת ומכאן ועד להירשמותה לקורס המרחק היה קצר. “לפני שבוע הרופא שלי אישר לי להפסיק  לקחת תרופות לחלוטין, אחרי שהמצב שלי השתפר מאוד מאז שהסתיים הקורס. לקחתי את כל מה שלמדתי אצלכם, שיניתי לחלוטין את הרגלי התזונה שלי, אימצתי גם גישה חדשה לגמרי בכל מה שקשור להתמודדות עם גבולות והנה אני כאן. אותה שירי, אבל חזקה ויציבה הרבה יותר”.

 

לא ידעתי מה להגיד. כוסות הקפה שבינתיים הוגשו על השולחן התקררו בלי שאף אחת מאיתנו הושיטה יד לעברן. אחרי שתיקה ארוכה עשיתי את הדבר היחיד שרציתי לעשות באתו רגע: קמתי לכיוונה וחיבקתי אותה בחום. “אני כל כך שמחה שהכרתי אותך”, לחשה.

 

(תמונה: פליקר)