יציאת מצרים ועשרת הדיברות ממבט אימוני

יציאת מצרים ועשרת הדיברות ממבט אימוני

       

ערב חג הפסח, רגע לפני הכינוס המשפחתי או הנסיעה לחופשה,

איש איש ומנהגיו, זמן קריאת ההגדה שנו מצווים בה- זה הזמן לעסוק מעט בעשרת הדברות,

בהשגת תחושת החירות הפנימית, ומה שביניהם.

עשרת הדיברות הם אוסף של כללי “עשה” ו”אל תעשה”. עוד לפני קריאת הדברות,

בפעם המי יודע כמה, חשוב להקדיש מחשבה לפתגם המקדים: “אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים”.

כלומר, עשרת הדברות מוגשים תחת רעיון היציאה מבית עבדים וחזון השגת החירות, וזוהי מטרתם.

בואו נחזור לרגע לטקסט המכונן כל כך (הטקסט המלא בתחתית הפוסט, למבקשים לרענן את זיכרונם), בו אנו עוסקים בקטע זה:

ניתן לראות כי עשרת הדברות מתחלקים בין כללי “עשה” (“כבד את אביך…”, “זכור את יום השבת…”) לכללי “אל תעשה” (“לא תרצח”, “לא תעשה לך פסל…”).

הרעיון הכללי הוא שחרור מהרגלים מעיקים, מחשבות ואמונות מעכבות, למען ההתקדמות והמעבר למקום מתקדם יותר (יעדים מטרות וחזון).

על מנת שהשחרור מהעבדות יהיה אמיתי ויצליח, חשוב לנו מאוד לכוון לרכישת הרגלים חדשים מקדמים, מלווים במחשבות ואמונות מקדמות,

שיחליפו את המטענים השליליים מהם זה עתה נפרדנו.

בטיפול בודקים חסימות רגשיות ואנרגטיות, כחלק מהפרידה מההרגלים הישנים שמעכבים אותנו. באימון אנו מתכווננים ומתמקדים להגדרת מטרות ופעולות חדשות לעתיד,

כדי להתקדם לחזון וליעדים של המתאמן. ואם נחזור ליציאת מצריים – המטרה באימון היא למנוע בניית “עגל זהב” (מטרת שווא)

מתוך הצמדות למוכר או משעמום. בצורה כזו,

החדש והמקדם ממלא את המקום שתפס עד כה הישן והמעכב.

לכך מכוונים עשרת הדברות, וזו גם מטרת האימון: השארת הרגלים ואלמנטים שמקדמים אותנו בחיים (מצוות עשה),

ומנגד- עזיבת ההרגלים והאמונות המעכבות (מצוות אל תעשה) שהיקשו עלינו והשאירו אותנו

מאחור תוך כדי רכישת אמונות מקדמות ובונות יותר במקומם.

כפי שאמר נפוליאון, עם ישראל קיבל את החירות עם הוראות הפעלה מדויקות, מה שכנראה ישמור עליו לעד.

חג שמח וכשר לכל קהילת NCS ולכל בית ישראל

*  *  *

אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ.

לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה’ אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא, פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי, וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי.

לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה’ אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה’ אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה’ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם, וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה’ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.

לֹא תִרְצַח. לֹא תִנְאָף. לֹא תִגְנֹב. לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *